ביום 13.7.2020 התקבלה החלטה של ביהמ"ש המחוזי בעניין חברת עולם הבנייה ויזמות בע"מ (להלן – החברה) (ע"מ 70254-06-20).

במסגרת ערעור זה ביהמ"ש נעתר לבקשתו של מנהל מע"מ שלא לעכב את ביצוע החלטתו לבטל את רישומה של החברה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ.

רקע

בעקבות ממצאים שונים, כפי שיפורטו בהמשך, עלה החשש אצל מנהל מע"מ כי החברה עוסקת בפעילות בלתי חוקית של הפצת חשבוניות שלא כדין וניכוי מס תשומות שלא כדין, לפיכך מנהל מע"מ החליט לבטל את רישומה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ, ולסגור את תיק העוסק של החברה בתאריך 7.6.2020 וזאת בדיעבד מיום 30.4.2020.

על החלטה זו הגישה החברה ערעור לביהמ"ש, ובקשה מתן הוראה למנהל מע"מ לעכב את ביצוע החלטתו ולפתוח מחדש את התיק העוסק שלה עד לבירור תוצאות הערעור. זאת בהתאם להוראת סעיף 64(ג) לחוק מע"מ קובע: "הגשת ערעור תעכב את ביצועה של החלטת המנהל, זולת אם החליט בית המשפט אחרת". (הדגשה לא במקור). כמובן, שבמקרה זה, בו הבקשה עומדת בניגוד לחזקה הקבועה בסעיף, נטל ההוכחה מוטל על כתפי מנהל מע"מ.

מנהל מע"מ מצדו הגיש בקשה, מושא החלטה זו, שלא לעכב את ביצוע החלטתו כאמור לעיל, ולהותירה על כנה עד למתן החלטה אחרת בעניין. בנוסף, ביקש המנהל שביהמ"ש יורה לחברה להגיע להליך שימוע בפניו (לאחר שלא נענתה לשתי פניותיו לקיום שימוע) ולהציג את כל ההסברים והאסמכתאות התומכים בטענותיה.

בסיכומו של ההליך, ביהמ"ש קיבל את שתי בקשות המנהל במלואן, וקבע כי רק לאחר שהצדדים יעדכנו את ביהמ"ש בתוצאות השימוע, יקבע מועד לדיון בערעור, ככל שיידרש.

החלטה זו של ביהמ"ש ונימוקיה חושפת בפנינו הזדמנות להכיר את אופן הפעולה ומערכת השיקולים והמדדים שעומדים בפני מנהל מע"מ טרם קבלת החלטתו לסגירת תיק עוסק, שהיא לכל הדעות, החלטה בעלת השלכות מהותיות לקיומו של כל עסק בישראל.

להלן "הדגלים האדומים" שעמדו בפני מנהל מע"מ בעת קבלת החלטתו לביטול רישומה של החברה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ:

1. החברה לא דיווח למנהל מע"מ על העברת הבעלות בה ממר נומה למר דיא אלאדין, חרף החובה המוטלת עליה עפ"י סעיף 137 לחוק מע"מ.

2. מהרישומים עולה כי לחברה אין עובדים, זולת בעליה.

3. בתקופה קצרה בת מספר חודשים תחת הבעלות החדשה החברה הנפיקה חשבוניות מס בהיקף של עשרות מיליונים, תוך העדר כל אינדיקציה לרכישת תשומות על ידה.

4. למערערת אין מייצג רשום במע"מ.

5. מנהל מע"מ לא הצליח לאתר את משרדי החברה, הן בכתובת שדווחה על ידה במרשמי מע"מ והן בכתובתו הפרטית של בעליה (כמופיע במרשם האוכלוסין). אף ניסיונות ליצירת קשר טלפוני עם בעלי החברה כשלו.

6. שליחת מכתבי הודעה לחברה לזימון לשימוע (פעמיים) בעניין הכוונה לביטול רישומה כעוסק לא נענו.

7. להודעת הערעור האמור צורפו שני מסמכים בלבד – הסכם העסקת קבלן משנה והסכם הזמנת עבודה.

8. המערערת לא פירטה את רשימת הפרויקטים שהיא מבצעת ואת ההכנסות וההוצאות הצפויות לה מהם.

ביהמ"ש קבע כי בקשתו של מנהל מע"מ כאמור לעיל דומה במהותה לבקשה להטלת סעדים זמניים בתביעה אזרחית, אשר במסגרתה נוהגים ביהמ"ש בישראל לבחון היחס המוכר לנו כ"מקבילית הכוחות" שבין סיכויי ההליך (ע"ב ראיות מהימנות לכאורה) לבין מאזן הנוחות בין הצדדים. דהיינו, ככל שביהמ"ש ישתכנע כי מאזן הנוחות פועל באופן ברור לטובת אחד הצדדים, כך יקל עמו בבדיקת סיכויי ההליך מבחינתו.

לאור האמור החליט ביהמ"ש: "בהינתן כל זאת, המשיב (מנהל מע"מ) עמד בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, הווה אומר, הותרת רישומה של המערערת (החברה) כ"עוסק" במרשמי מע"מ עלול להסב נזק ממשי לקופת המדינה, באופן המצדיק את מניעתו מראש על ידי סגירת תיק העוסק שלה. לעומת זאת, אם יתברר כי על המשיב להחזיר כספים למערערת, או לפצות אותה על נזקים שייגרמו לה, הרי שאלו יושבו לה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.